Скачать с ютуб ברכה בניגון היא העצה להתרגש בכל ברכה וברכה – הרב דב קוק в хорошем качестве

ברכה בניגון היא העצה להתרגש בכל ברכה וברכה – הרב דב קוק

ברכה בניגון היא העצה להתרגש בכל ברכה וברכה – ממו"ר הרב דב קוק שליט"א אני מרגיש שלברך "שהכל נהיה בדברו" במאמץ... זה קשה... אני לא רוצה להקשות על האנשים... לומר שזה קשה לברך... זה לא נח לומר כך... אדוני, זה 'מורכב'... אני לא יכול להגיד שזה לא קשה... אסור להגיד קשה על אמונה, ברכה זה "אמונה האמת"... וכי אני אפיקורס לומר קשה על אמונה? אבל בפועל להכניס את האמונה במילים האלה... זה לא פשוט... נכון שכל אחד אומר שהוא מאמין... הלואי... בא נאמר כך... הרי ב"שהכל נהיה בדברו" - יש תחית המתים... האוכל הזה בודאי יש בו תחיית המתים, נכון או לא?! יש באכילה עכשיו תחית המתים במוחש... יש כאן קושי להכניס את אמונת תחיית המתים בברכה... לא דברתי על "להרגיש" את זה... אני וכי ר' זושא מאניפולי... או ר' לוי יצחק מברדיטשוב... אני לא מדבר עכשיו על ההרגש... אבל לפחות חושב על זה... לא 'להעביר' את זה במחשבה... אלא למצוץ את המחשבה בזה... זה המון דרגות... מי שיעשה את זה יזכה גם לעוד דברים... אם אתה מברך ברכה בניגון... לא כמו פטנטים... אומר אני מנגן וכאילו כוונתי.. לא זה... אני מדבר על מי שיש לו רגישות לניגון, הוא יודע מה זה ר' שלמה קרליבך... יודע מה זה ניגון... לא מי יודע מה... אבל יש לו זיקה לניגון... זה כבר נותן לך לא רק 'להבין' - אלה זה מגש... זה לא שאתה מבין יותר ע"י הניגון. עם ניגון ובלי ניגון זה אותו הבנה, אבל בפועל עם ניגון יש דמעה, ובלי ניגון אין דמעה... יש בניגון מומנט של כניסה פנימה, וזה יותר מכל השכנוע העצמי שאתה משכנע את עצמך בדיבור... אף על פי ששכנוע עצמי הוא הרבה יותר קשה מניגון, להגיד עכשיו שהתפוח שאתה אוכל עושה תחיית המתים, וכן כל כוס קפה... הרי אתה חייב להגיד את זה (כי זו המציאות), ובאמת בפועל הגוף חי את זה... אם הגוף חי את זה - אז אתה צריך לחיות את זה בהרגשה כמובן... התפוח עושה לי בגוף דם תוך כמה דקות, (בלי דם אתה מת מיד), אתה יודע כמה תחיית המתים יש כאן, כמה פטנטים על גב פטנטים... והנה אני מברך "בורא פרי העץ" ככה כמו כזה של התרשלות, בכזה מצב - הברכה לא "מגבה" את המציאות של תחיית המתים שהגוף חווה, זה סימן שאתה לא מאמין בזה כמו יהודי - אלא כמו גוי... זה הענין לברך בניגון שהוא מיד מדבר אל הרגש... יש לו את השפה להעביר את חלק ההבנה אל ההרגשה... בשביל זה הניגון בא לעולם... יש הרבה אנשים שלא בוכים מהאמונה הידועה אצלם, אבל בניגון הם בוכים, הניגון מקפיץ את הרגש...